​

​

גורמים גנטיים: 

​

חלק חשוב במחקר אוטיזם הוא הניסיון לזהות את הגנים שמעלים את הסיכון לפתח אוטיזם. הסיכוי לילד עם אוטיזם במשפחה בה כבר יש ילד עם אוטיזם גבוה פי 20 מאשר במשפחה שבה אין ילדים עם אוטיזם. כמו כן במידה ויש תאומים זהים ואחד מהם אובחן עם אוטיזם, יש סיכוי של 60-80% שגם התאום השני יאובחן עם אוטיזם. ממצאים אלו מעידים על העוצמה החזקה שיש לגנטיקה בהתפתחות התסמונת.

עם זאת מחקרים רבים מראים כי אין גן ספציפי שגורם לאוטיזם וכי התמונה הגנטית הינה מורכבת וכוללת רשימה ארוכה של גנים שמשחקים תפקיד בסיכון לפתח את התסמונת. בדיקות גנטיות קיימות מראות של 15% מהילדים עם אוטיזם יש שינויים גנטיים ספציפיים שהינם מאוד נדירים בילדים ללא אוטיזם – כלומר קיומם של שינויים בגנים הללו (רשימה של כמה עשרות גנים) כנראה מעלה את הסיכון לאוטיזם באופן משמעותי. הגנים הללו נבדקים כיום בחלק מהצ'יפים הגנטיים שהורים יכולים לבחור לבדוק במהלך ההיריון. עם זאת חשוב לזכור שרק במיעוט מהמקרים יש שינוי בגנים שנבדקים בצ'יפ.

​

גורמים סביבתיים: 

​

בנוסף לגנטיקה יש גורמים סביבתיים שמעלים או מפחיתים את הסיכון לאוטיזם, אך חשוב לציין כי מידת ההשפעה של כל גורם בפני עצמו אינה גבוהה. גורמים שמעלים את הסיכון לאוטיזם הינם גיל הורים מבוגר, סיבוכים בהריון ובלידה, מתן תרופות מסוימות בהריון (כגון Valproic Acid לאימהות חולות אפילפסיה) ופגות (לידה מוקדמת ו/או במשקל נמוך). נטילת חומצה פולית במהלך ההריון לעומת זאת, מורידה את הסיכון לאוטיזם. חשוב לציין שהחיסונים שניתנים לילדים על ידי משרד הבריאות אינם משנים את הסיכון לפתח אוטיזם, אך מאוד מפחיתים את הסיכון לחלות במחלות קשות שעבורן ניתן החיסון, ולכן אנו ממליצים על מתן חיסונים בזמן. בקישור הבא ניתן למצוא רשימה של מאמרים, מתוך האתר של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, המצביעים על העדר כל קשר בין חיסונים ובין התפתחות אוטיזם.

​