אבחון מאוחר של הפרעה בספקטרום האוטיסטי (ASD) בילדות מלווה באתגרים דמוגרפיים, קליניים והתפתחותיים ייחודיים בהשוואה לאבחון מוקדם.

מחקרים קיימים מצביעים על כך שגורמים דמוגרפיים כגון מין נקבה, מעמד סוציו-אקונומי נמוך והיסטוריה פסיכיאטרית הורית, קשורים בסיכון מוגבר לאבחון מאוחר. מבחינה קלינית, ילדים המאובחנים בשלבים מאוחרים יותר של החיים נוטים להציג שיעורים גבוהים יותר של תחלואה פסיכיאטרית נלווית – לרבות חרדה, דיכאון וקשיי התנהגות – וכן מצבים רפואיים כמו הפרעות שינה. גורמים אלו עלולים להאפיל על תסמיני הליבה של האוטיזם ולתרום לעיכוב באבחנה. בנוסף, אבחון מאוחר נקשר לשימוש מוגבר בתרופות פסיכיאטריות ולתוצאים פחות טובות בטווח הארוך בהיבטים אקדמיים, חברתיים ותפקודיים.

המחקר הנוכחי שואף לזהות את המאפיינים הדמוגרפיים והקליניים הקשורים לאבחון ASD בשלבי ילדות שונים — ילדות מוקדמת (0–6 שנים), גיל בית הספר היסודי (6–12 שנים) ומתבגרות (12–18 שנים) — באמצעות ניתוח נתוני עתק (BIG DATA). באופן ספציפי, המחקר יבחן גורמי סיכון לאבחון מאוחר, ישווה פרופילים קליניים לפני ואחרי האבחון, ויעריך את שיעורי התחלואה הפסיכיאטרית הנלווית, השימוש בתרופות פסיכיאטריות ואת השימוש בשירותי בריאות הנפש, כולל אשפוזים ומעקב טיפולי. המחקר יתבסס על מאגרי המידע של שירותי בריאות כללית, ספקית שירותי הבריאות הגדולה בישראל, וינתח נתונים אנונימיים של למעלה מ-18,000 ילדים שאובחנו עם ASD בין השנים 2015 ל-2024.

​

הממצאים צפויים לשפר את ההבנה של מאפייני המסלול ההתפתחותי של ילדים ובני נוער המאובחנים בגיל מאוחר, ולתרום לפיתוח אסטרטגיות אבחון והתערבות מותאמות ויעילות יותר עבור אוכלוסייה זו.