ספרות מומלצת

 

הורים רבים פונים אלינו בבקשה כי נפנה אותם למקורות ידע נוספים על הפרעת האוטיזם. 
קיבצנו עבורכם כמה ספרים מומלצים הנוגעים בטיפול והבנה של אוטיזם. קריאה מהנה!

בספר ניתנות תשובות לשאלות תאורטיות ויישומיות במטרה להעמיק את הידע של אנשי מקצוע, סטודנטים במקצועות הבריאות והטיפול, הורים, גננות ומורים. הספר מציג בבהירות תאוריות פסיכולוגיות אשר מסבירות מדוע התנהגויות שונות ניצפות בקרב ילדים עם אוטיזם, מהו הבסיס הביולוגי ללקות מורכבת זו, מה ניתן ללמוד ממחקרי הדמיה מוחית וממחקרים גנטיים, וכיצד נוכחות של ילד עם לקות על הרצף משפיעה על תפקוד ההורים והמשפחה. המחברת מדגישה את חשיבות כינון יחסי השותפות בין הורים לבין אנשי מקצוע בתהליך הטיפול. מוצגות שלוש גישות מרכזיות להתערבות מוקדמת: .NDI ,DIR ,ABA מובאות שאלות מנחות להורים לצורך בחירת הגישה להתערבות.

Capture.PNG

את האבחון הראשון קיבל מורדי בגיל תשע מאימו: ״יא אוטיסט!״ – פוגעני, לא מקצועי, אבל מדויק. כך התחיל מורדי את קורות חייו הלא שגרתיים. הורים מתעללים, צרפת, ישראל, מוזיקה, אהבה, אוטיזם, לימודים אקדמיים ואף ״הידרדרות״ לדוקטורט – כל תולדות חייו מתוארות בכתיבה רגישה וכנה, סוחפת ומרתקת. ספר זה הינו שקיעה לתוך עולמו המשונה ולתוך מסעו אל קבלת העצמי. אך לא מדובר רק בספר אוטוביוגרפי. הקורא יגלה בו נושאים קרובים לליבו שעליהם מורדי מדבר בעזרת חשיבה מקורית מחוזקת בעובדות מדעיות שנונות. האם באמת בוחרים בבני זוג? האם ילדים זה שמחה? למה הזרקת בוטוקס תקרב אותי לחוויה אוטיסטית? למה אהבה היא טריגר לגרושים? האם העולם נהפך לאלים יותר? מהם הפרדוקסים של מערכת החינוך?

איזה תהליך עברתי מאז הלילות שביליתי מחובק עם דובי, תוך כדי תהיות על מהות חיי והיותי גדל עם הורים אכזרים. עברתי המון. עם זאת, אני מרגיש שרק עתה נולדתי. זה די נכון. רוב חיי העמדתי פנים שאני מישהו שאני לא. התחזות של ממש. ורק לא מזמן, למדתי לקבל ולהבין את מי שאני.
אני מורדי. אני אלג׳יראי, צרפתי, ישראלי, יהודי, ערבי, PTSD, חנון, מחונן, אוטיסט, מעופף, אבא של ירדן, מרצה, גיטריסט, חוקר, בעלה של אמרו. אין עליי לבחור בין הדברים האלה, אין עליי להסתיר יותר. זה מי שאני. עכשיו שאני מקבל זאת ומוכן שאחרים יקבלו זאת, אני הופך לפחות אוטיסט. וגם אם לא, לא נורא.

Capture.PNG

מחקרים עדכניים מראים שהורים יכולים למלא תפקיד מכריע ולעזור לפעוטות ולילדי גן עם הפרעות על קשת האוטיזם (ASD) להתחבר עם אחרים ולממש את הפוטנציאל שלהם. המדריך המעודד הזה נכתב על-ידי מפתחות הגישה המהפכנית של התערבות מוקדמת והוא כולל אסטרטגיות מעשיות ויישומיות שבהן תוכלו להשתמש בחיי היומיום שלכם. כמעט לכל הילדים הקטנים – לרבות לאלו עם ASD – יש יכולת עצומה ללמוד. ד"ר סאלי רוג'רס, ג'רלדין דוסון ולורי ויסמארה מציגות דרכים פשוטות להפליא להפוך רוטינות יומיומיות רגילות כמו ארוחת בוקר או אמבטיה לחוויות למידה מהנות ומעשירות שמתמקדות במיומנויות התפתחותיות קריטיות. הספר שופע בדוגמאות מפורטות המציגות טכניקות מוכחות לעידוד משחק, שפה והשתתפות. התחילו מוקדם והעניקו לילדכם את הכלים לחקור את העולם וליהנות ממנו.

Capture.PNG

הספר "אני לא זז" עוסק בטיפול רב מקצועי בילדים על הקשת האוטיסטית".
הספר, שנכתב על ידי מטפלי העמותה לילדים בסיכון בגני שקד בחולון, מציע מודל לעבודה רב מקצועית מנקודת מבט דינאמית ומשתף בעבודה הקלינית תוך הרחבת התשתית התיאורטית להבנת האוטיזם.

Capture.jpg

איך מרגישים אוטיסטים? איך אפשר לדעת מה אנשים – ובפרט ילדים – חושבים או חשים, כדי שנוכל לעזור להם להיות חלק מהחברה?

את הספר המופלא הזה, שנָאוֹקִי הִיגָשִׁידָה, אוטיסט שמוגדר כאוטיסט בתפקוד נמוך, כתב כשהיה בן שלוש-עשרה בלבד, יכול לספק לנו תשובות לכמה מהשאלות שמטרידות אותנו בקשר לאוטיזם ולאוטיסטים. נאוקי, שלא היה מסוגל לקיים תקשורת מילולית כמעט בכלל, למד הודות לכושר ההתמדה המרשים שלו לאיית מילים בעזרת לוח תקשורת, שעל האותיות שלו הוא מצביע. מה שיש לו להגיד מעניק לנו הצצה נדירה אל מה שעובר בראשו של ילד אוטיסט. בספרו הוא מסביר את פשר ההתנהגות האוטיסטית שנראית לעתים מוזרה, חולק עמנו את האופן שבו הוא תופש מושגים כמו זמן, חיים, יופי וטבע, ומצרף סיפור קצר ובלתי-נשכח שכתב. ספרו של נאוקי היגשידה מקעקע דעות קדומות רבות. הוא מראה שלאוטיסטים יש דמיון, חוש הומור ושהם חשים חמלה כלפי הזולת ומבטאים זאת בדרכם. נאוקי גם פונה אלינו, האנשים שאינם אוטיסטים, ומפציר בנו שנגלה כלפיו וכלפי אוטיסטים אחרים, סבלנות ואהדה.

Capture.jpg

לשיחה דרושים שניים- ספר ראשון בעברית העוסק במתן עזרה להורים בהתמודדות עם המחסומים בדרך לתקשורת עם ילדיהם. הספר מציג גישה חינוכית המבוססת על הקשבה , מתן כבוד לילד ושיחה בגובה העיניים ... הוא מציג כלים מעשיים להורים ולאנשי חינוך לשיפור התקשורת עם ילדים בגיל הרך, ילדים הלוקים בשפתם, ילדים לקויי שמיעה , ילדים עם בעיות קשב וריכוז ולילדים עם קשיים רגשיים ... אך גם הורים לילדים שאינם סובלים מקשיים מיוחדים ימצאו רעיונות לטיפוח התקשורת בספר זה.

Capture.jpg

הספר הוא משאב מעשי גדוש רעיונות מלהיבים והדרכה שנועדו להניע ילדים עם אוטיזם וקשיי תקשורת אחרים. המבנה בהיר וידידותי ומציג למעלה מ- 300 פעילויות ומשחקים מעשיים ומהנים שיסייעו לפיתוח מיומנויות התקשורת של ילדכם. הספר מציע דרכים יצירתיות לשימוש בחפצים ובצעצועים יומיומיים. למשל, אם ילדכם אוהב לפוצץ בועות סבון, אולי הוא גם ייהנה לספור בועות, ללכוד אותן על מקל, לרמוס אותן ברגליו או אפילו לשחק בהן כדורעף! הרעיונות החדשניים בספר זה פותחו במשך 40 שנה של ניסיון קליני וחינוכי, ונועדו לגרום הנאה הן למבוגר והן לילד. כל המשאבים המוזכרים בספר זמינים בקלות ואפשר להשתמש בהם לקידום תקשורת בכל הרמות, החל מהושטת יד לעבר חפץ ועד להרחבת התקשורת המילולית. הספר מושלם לתמיכה בהורים, מטפלים ואנשי מקצוע בהנעה ופיתוח של מיומנויות תקשורת אצל ילדים על הספקטרום האוטיסטי.

Capture.jpg

"הספר מתאר את התסמונת ואת השלכותיה המעשיות טוב יותר מכל ספר אחר שקראתי...זהו הספר בהא הידיעה להבנת התסמונת והשלכותיה להורים...הספר מומלץ ביותר כתוספת להסברים על הדיאגנוזה ולדיונים על ההשלכות של התסמונת . לאיש המקצוע העובד עם אנשים עם תסמונת אספרגר. ספר זה הור הכרחי".

journal of child psychology and psychiatry

Capture.jpg

ספר זה נכתב בכדי לתאר את החוויה ההורית, הזוגית, ולא פחות מכך את החוויה האבהית של גידול ילד עם אוטיזם. לפעמים נדמה שלילדים מיוחדים יש רק אימהות. האבות, נעלמו. רציתי לכתוב כדי לתת לאותם הורים ולאותם אבות תקווה וכוח במאבק הצפוי להם עם המוסדות, עם המשפחה, עם החברים ועם האויב הקשה מכולם — עצמם. רציתי לכתוב כדי לומר להם: אל תוותרו. אתם פוסעים את צעדיכם הראשונים במסע ארוך וקשה. הילד שלכם לעולם לא יהיה ילד רגיל, אך אם תשקיעו, תראו פרי בעמלכם ושכר בפעולתכם.

רציתי לכתוב כדי לחוות את הצער על מה שיכול היה להיות ולא להיות לעולם, ומתוך כך ללמוד לחיות וגם לשמוח במה שיש.

ורציתי לכתוב, וגם כתבתי, כדי לתת פתחון פה נדיר למי שאינו זוכה כמעט לעולם לפתחון פה — לנער המיוחד, אברומי, שיוכל להשמיע את דבריו, את צעקתו, ואת שמחתו.

Capture.jpg

זהו ספר על הורות כמסע חיים השזור בתוך עולם האוטיזם ובאתגר המיוחד הכרוך בכך. ואולי אין זה רק סיפור של הורות אלא גם סיפור על התמודדות אנושית עם מה שאנו חווים במהלך חיינו. חמישה עשר הורים, אימהות ואבות, מעלים בפגישות אישיות עם המחברת, שהיא אחת מהם, את סיפור חייהם והורותם מתוך התבוננות לאחור על פני טווח של כחמישה עשורים. הם אינם "גיבורי ספרות", וסיפוריהם אינם בגדר עלילות גבורה, אך באמצעותם עולים הדברים החשובים בחיי אדם: רגשות עזים ולעתים מנוגדים זה לזה; חלומות וציפיות מול אבֵדות כואבות; אבל ובדידות מול ידידות ושיתוף פעולה; ייאוש ואפיסת כוחות לעומת התחדשות והתפתחות; כעס לעומת הכרת תודה; חיפוש נואש אחר תשובות ומציאתן בעולם החיצוני, ולא פחות מכך, שאיבתן מתוך עולמו הפנימי של האדם. בעצם, זה סיפור על הניסיון הבלתי נלאה לא לוותר, לגעת בנפשו של אדם אחר הנראה כה רחוק מאתנו, להמשיך בדרך שצומחים בה גם מצבים של חסד, אהבה ומסירות, ויתור למען האחר, שאיפה להביא לשינוי ולקידום של החברה ושל העולם. 

Capture.jpg

יש בעולם הזה קבוצה קטנה של אנשים שקרה להם מקרה נורא עד כדי כך שכמה מהם הפסיקו להאמין באלוהים. אבל לאלה שהברק הכה בהם יש מאפיין משותף, והוא נכונות עמוקה ועיקשת להאמין בנסים... כך פותחת פורשיה אייברסן את ספרה המרגש על מסע ההתקרבות וההתחברות אל בנה האוטיסט, דוב, לאחר שכמעט נואשה מלתקשר עימו. את הנס חולל אוטיסט אחר, נהר הודי ששמו טיטו, אשר אמו, סומה, המציאה שיטה שאיפשרה לו לא רק לתקשר בצורה נבונה להפליא עם סביבתו, אלא גם לכתוב שירים ולהוציא אותם לאור. שני הילדים הם אוטיסטים שאינם מדברים. פורשיה ובעלה ג´ון הצליחו לעורר עניין אצל חוקרים מובילים בתחום המוח. הם גם הפעילו את כל מכריהם וידידיהם להקמת אגודה לקידום המחקר בתחום האוטיזם. ספרם נוטע תקווה בלבם של הורים נואשים, השואלים את עצמם מה מתרחש במוחו ובלבו של ילד אהוב, המתקשה ליצור תקשורת עם הסובבים אותו.

Capture.jpg

אני נזכרת במשחק ששיחקתי עם אחותי כשהיינו ילדות: אם היו אומרים לך שתהיי יפה כמו ברוק שילדס אבל כשתגדלי יצא לך ילד מפגר... אם היו אומרים לך שיהיה לך בית עם קומות וחדר משלך, אבל כשתגדלי יהיה לך ילד אוטיסט... אם היו אומרים לך או שאבא עושה לך בושות ליד החברים מבית ספר או שלילד שיהיה לך לא יהיו חברים בכלל..." ענבל יודעת מתי חולקו חייה לשניים. בדיוק עם סיום מהדורת החדשות של תשע בערב. היא זוכרת היטב את הרגע הזה שבו הבליחה בה ההכרה שיש לה ילד לא בסדר, ושזה לא סתם שהוא ככה. שלדברים יש סיבה. כדי למצוא את הסיבה ענבל נוברת בנבכי נפשה, משחזרת מעשים ומחשבות: האם קשייו של בנה הם כפרה על חטאי-ילדותה או תולדה של שיבוש נורא ובלתי ניתן לתיקון - שחסר בה אינסטינקט אימהי בסיסי? גם כשהיא מבולבלת ואומללה, קולה של ענבל צלול ובהיר ודמותה הססגונית כובשת לב. היא רגישה וממזרית, מדויקת ונפלאה, ואי אפשר שלא להקשיב לסיפור שלה, שיש בו עצב וכעס ותקווה ושאר-רוח. 

Capture.jpg