​

בשנת 1983 העלה הפסיכולוג כריסטופר גילברג שאלה מפתיעה בפני קוראי כתב העת British Journal of Psychiatry- האם ייתכן כי סיבות דומות עומדות בבסיס אוטיזם והפרעת האכילה אנורקסיה נרבוזה?

סקרנותו של גילברג נבעה בחלקה מתצפית שערך על שלושה נערים עם אוטיזם שבנות-דודם סבלו כולן מהפרעת אכילה המאופיינת בהצבת הגבלות נוקשים ביחס לאכילה, משקל גוף נמוך, פחד עז מעלייה במשקל ודימוי גוף מעוות.

 

גילברג, פרופסור לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים באוניברסיטת גטבורג בשבדיה, הציע בתחילה כי אנורקסיה היא 'הצורה הנשית של אוטיזם'. למרות שרעיון זה הסתבר כלא מדויק, חשדותיו של גילברג כי הפרעות אכילה ואוטיזם קשורים זה לזה אכן הוכחו: ממחקרים שונים עולה כי אנשים הסובלים מאנורקסיה הנם בסבירות גבוהה יותר להתמודד גם עם אוטיזם, בהשוואה לאנשים שאינם סובלים מאנורקסיה. מאידך גיסא, ישנם מעט נתונים המראים את הקשר ההפוך- שאנשים עם אוטיזם נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות אכילה- אולם מומחים טוענים כי הדבר בהחלט ייתכן.

 

אז מה המחקר שנערך עד היום יכול לומר לנו על החפיפה בין שני המצבים הרפואיים האלה, ואילו סוגיות נשארו בלי פתורות בנושא?

 

באיזו תדירות הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה ואוטיזם חופפים?

​

האומדנים משתנים בין מחקר למחקר, אולם רוב החוקרים היום מסכימים שכ -20% מהאנשים הסובלים מאנורקסיה מתמודדים גם עם אוטיזם. חשוב לציין כי שני המצבים אינם נפוצים – כאחוז אחד מהאנשים בעולם מתמודדים עם אוטיזם וכ -0.3 אחוזים סובלים מאנורקסיה. כפי שציינו קודם, רוב המחקרים עד כה בדקו את שכיחות האוטיזם בקרב אנשים עם אנורקסיה, ולא את ההפך. לצורך דוגמה, בקרב 60 נשים שקיבלו טיפול להפרעת אכילה במרפאה בבריטניה- 14 מהן (או 23%) קיבלו ציון ADOS גבוה מהסף הנצרך לצורך אבחון אוטיזם. בדומה לכך, במחקר ארוך טווח שעקב מאז שנות ה-80 אחר 51 אנשים עם אנורקסיה ו -51 אנשים מקבוצת ביקורת, כשליש מאנשים הסובלים מאנורקסיה אובחנו כמתמודדים עם אוטיזם.

 

 

מחקרי אוכלוסייה שונים מאשרים גם הם את הקשר בין שני המצבים. על פי נתונים על יותר מ -5,000 ילדים שנולדו בבריטניה, ילדים שהתמודדו עם קשיים חברתיים בגיל 7 עד 11 נוטים יותר, בהשוואה לבני גילם, לפתח נורמות אכילה אבנורמליות, כגון צום או שימוש בכדורי דיאטה, כבר בגיל 14.

על-פי מחקר נוסף שנעשה בקרב 1.7 מיליון אנשים במרשם הבריאות הלאומי של דנמרק, הסבירות לאוטיזם גבוהה פי 15 בקרב אנשים הסובלים מאנורקסיה. כמו כן, המחקר הצביע גם על כך שהסבירות שאדם עם אוטיזם יסבול מאנורקסיה גבוה פי 5  מזה של אדם שאינו מתמודד עם אוטיזם. עם זאת, חשוב לסייג כי מאחר שבמחקר זה נמצאה גם סבירות גבוהה יותר שאנשים הסובלים מדיכאון יתמודדו גם כן עם אוטיזם, קשה להסיק מכאן על קשר ספציפי בין אוטיזם ואנורקסיה, וייתכן שמדובר פה על תופעה כללית ומוכרת יותר של סבירות גבוהה עבור אנשים על הרצף להתמודדות עם מצב נפשי נוסף.

 

מה שהופך את הבנת החפיפה בין שני המצבים למסובכת עוד יותר היא העובדה שמצב של הרעבה יכול לגרום לשינויים פיזיולוגיים במוח שעשויים לגורם להתנהגות "כמו אוטיסטית", המאופיינת בקשיים חברתיים ובעיות בעיבוד רגשי. ויליאם מנדי, פרופסור לפסיכולוגיה קלינית University College London בבריטניה, אומר שקשה מאוד לאבחן באופן מדויק נערות אנורקטיות עם אוטיזם. כך לדוגמה, מקרב 40 נערות מתבגרות שעברו טיפול אינטנסיבי באנורקסיה, 21 קיבלו ציון מעל הסף הנצרך לאבחון אוטיזם על-פי מבחן ADOS, אולם רק ארבעה זוגות הורים דיווחו כי זיהו תכונות המאפיינות אוטיזם בילדותן של הבנות – קריטריון הכרחי לאבחון אוטיזם. עובדה זו מעלה את החשד כי אצל מרבית הבנות הפרעת האכילה גרמה להתנהגויות חדשות המחקות אוטיזם. עם זאת, ייתכן גם שההורים פשוט לא שמו לב למאפיינים האוטיסטים שהבנות הפגינו בילדותן.

​

האם הפרעות אכילה נגרמות מאותן סיבות אצל אנשים עם אוטיזם?

​

אנורקסיה כוללת התמקדות אבנורמלית ומזיקה במשקל ודימוי גוף, אך אנשים עם אוטיזם עשויים להגביל את אכילתם בשל סיבות אחרות, כגון התמודדות עם רגשות קשים או סלידה מסוג אוכל מסוים. עבור חלק מהאנשים המתמודדים עם אוטיזם, הפרעות אכילה עשויות לנבוע מהתנהגויות מגבילות נוקשות וחזרתיות, הבאות לידי ביטוי בהבעת עניין אינטנסיבי בספירת קלוריות, ביצוע פעילות גופנית או התעקשות על תזונה מוגבלת.

​

הפרעות אכילה מופיעות בדרך כלל בגיל ההתבגרות, כאשר חייהם החברתיים של אנשים הופכים להיות מעט מורכבים יותר. במחקר איכותני של נשים עם אוטיזם הסובלות מאנורקסיה שפורסם באפריל, מעטות מהמשתתפות דיווחו על התנהגויות האכילה שלהן כמונעות בעיקר מדימוי גוף, אם כי חלקן כן השתמשו באידיאל הרזון כדרך להשתלב בין בני גילן, מהם הן חשו מובדלות. מניע ריגשי מסוג כזה עשוי להיות נפוץ במיוחד בקרב נערות עם אוטיזם שטרם אובחן. במקרה כזה הנערות עשויות להתמודד עם עולם פנימי כואב וסוער ללא קבלת תמיכה מספקת. "לפעמים נראה שהם נקלעים להבנה שאם הן ירעיבו את עצמן, הן יכולות לשכך הרבה מהרגשות הכואבים הללו", אומר פרופ' מנדי. "זו הופכת להיות אסטרטגיה לניהול מצבי חרדה ואומללות חריפים."

​

מצב נפשי המכונה הפרעת אכילה נמנעת/מגבילה (ארפי"ד) שנוספה ל-DSM בשנת 2013, עשוי להיות האבחנה המתאימה ביותר עבור אנשים עם אוטיזם הסובלים מעודף משקל או מקושי באכילה. ארפי"ד, המכונה לפעמים 'אכילה בררנית קיצונית', כורכה, בדומה לפרעות אכילה אחרות, בהימנעות ממזון אך אינה כולל את ההיבט של המיקוד העז במשקל ובדימוי הגוף שמופיע אצל אלו הסובלים מאנורקסיה. עם זאת, חשוב לציין כי ישנם מחקרים המערערים על התיאוריה לפיה הפרעות אכילה אצל אנשים עם אוטיזם מונעות פחות מדאגות הנובעות ממודעות יתר למשקל.

​

אלמנט נוסף שעשוי לתרום לחפיפה בין שתי ההפרעות הוא הקושי בזיהוי רגשות (אלכסיטימיה) ובהבנת תחושות גופניות כמו רעב; אלכסיטימיה היא תופעה השכיחה הן באוטיזם והן באנורקסיה. החוקרים יודעים פחות על שכיחות התופעה בקרב אנשים על הרצף הסובלים מההפרעות אכילה אחרות, כמו בולימיה והפרעת זלילה. בנוסף לכך, רוב המחקרים עד כה התמקדו אך ורק בבנות ובנשים, זאת משום שהפרעות אכילה מאובחנות הרבה פחות בקרב ילדים וגברים.

​

כיצד מטפלים בהפרעות אכילה אצל אנשים עם אוטיזם?

​

עבור אנשים עם אוטיזם ההתמודדות עם הפרעות אכילה קשה יותר ומנבאת בדרך-כלל תוצאות קשות יותר ביחס לשאר האוכלוסייה. ייתכן שהדבר נובע בין היתר מטיפולים שנבנו עבור אוכלוסייה עם התפתחות רגילה ושאינם נותנים מענה למטופלים עם אוטיזם,  או שהינם ממוקדים יתר על המידה במשקל ודימוי הגוף.

​

הטיפול בהפרעות אכילה כולל לעיתים קרובות פגישות אישיות עם קלינאים ושהייה ממושכת באשפוז, הדבר העשוי להוות אתגר עבור אנשים על הרצף. בנוסף לכך, אנשים בטיפול בהפרעות אכיל צריכים לעתים קרובות לאכול ארוחות במסגרות קבוצתיות, דבר שעלול ליצור סביבה רועשת ומציפה, מה שעשוי להפוך את האכילה לקשה עוד יותר עבורם. אנשים רבים עם אוטיזם מתקשים לבקר במשרדיהם של רופאים ומטפלים בגלל רגישויות חושיות שונות, כמו לדוגמה סלידה מאורות פלורסנט בהירים. כמו כן, טיפול קבוצתי עשוי להיות קשה עבור חלקם.

​

אליזבת וונץ, פרופסור לפסיכיאטריה וחוקרת באוניברסיטת גטבורג, שוודיה, מבצעת שינויים והתאמות במרפאה להפרעות אכילה בבית-החולים שלה, כך שתתאים יותר לאוכלוסיית האוטיזם, זאת כתגובה למספרם הגבוה של הפונים מאוכלוסייה זו לטיפול בהפרעות כמו אנורקסיה או בבולימיה. פרופ' וונץ מייעדת שתיים מתוך שמונה מיטות אשפוז במרפאתה עבור מטופלים עם אוטיזם, ומאפשרת להם לאכול את ארוחותיהם לבד אם הם מעדיפים.

​

חשוב מאוד שקלינאים המטפלים בהפרעות אכילה יהיו מודעים לחפיפה הקיימת בין שני המצבים מכיוון שרבים מהאנשים המקבלים טיפול, עשויים להתמודד גם עם אוטיזם שלא אובחן. דוגמא לכך אפשר למצוא בניסוי שנערך באפריל ונזכר לעיל, כל 15 הנשים שהתמודדות עם שני המצבים הרפואיים (אוטיזם והפרעת אכילה) חיפשו שירותים הקשורים להפרעת אכילה או לבעיות נפשיות אחרות לפני שאובחנו עם אוטיזם: הגיל הממוצע של אבחון אנורקסיה בקבוצה היה 17, ואילו הגיל הממוצע של אבחון האוטיזם היה 29.

​

"אם אתה רוצה לעזור למישהי להתמודד יותר טוב עם הפרעת האכילה ועם חייה באופן כללי, זה יכול לעזור מאוד לדעת שיש לה אוטיזם ", אומר פורפ' מנדי